מאת: יואב ברנשטיין
- שלום משה. אשמח אם תוכל לחלוק איתנו מעט מזיכרונות ילדותך וברגשות שליוו אותך במהלכה...
הילדות שלי הייתה מאד מעורבת ומבולבלת. גדלתי בבית מסורתי, אבי הוא איש מאמין, דתי ונאמן לעצמו, אך הוא מעולם לא כפה על איש להתנהג כמוהו, ומי שרצה להצטרף - הצטרף. אני זוכר שהייתי הולך עם אבי לסליחות כשהייתי ממש קטן וזה היה נורא מרגש להיות עם הגדולים בבית הכנסת, היתה שם מן אווירה כזו, מאוד מיוחדת.
בגיל אחת-עשרה עברתי מהפך - חזרתי בתשובה והלכתי ללמוד בישיבה בטבריה. למדתי שם כשנתיים וחצי והייתי תלמיד מצטיין. ידעתי הכל בעל פה - את התלמוד, את הגמרא, את ה"שולחן ערוך"... למדנו משש בבוקר עד אחת-עשרה בלילה. זה היה מאוד חזק. אני זוכר שהייתי יושב לפעמים בבית הכנסת לבד, בזמן שכולם ישנים, והייתי לומד גמרא, קורא תהילים ובוכה מרוב התרגשות.
- וזה סיפק אותך? הרגשת שזה המקום שלך, שאתה שלם?
תראה, בסופו של דבר עזבתי את הישיבה ולא חזרתי אליה. הלכתי ללמוד בכפר הנוער הדתי "חסידים", ודווקא שם חזרתי בשאלה. פתאום אלוקים נתפס אצלי בצורה אחרת לגמרי. אני חושב שכשהייתי בצבא אמרתי לו, עזוב אותי, לך לדרכך ואני אלך לדרכי. הפסקתי להאמין בו וחשבתי שאם יש אלוקים אז זה לא האלוקים הזה, שאנו מייחסים לו את כל התכונות האלה. התחלתי לחשוב שאלוקים זה אולי כוח נעלה שנמצא בטבע או בתוכנו. אבל הכוח הזה לא שייך ליהודים, לנוצרים או למוסלמים, לחילונים או לדתיים. הוא לא שייך לאף אחד.
- אלא לכולם?
כן. האמת היא שאני עוד לא יודע להגיד לך מה זה הבורא, איזו צורה או איזו דמות יש לו ומה תפקידו. השאלות האלה הן שאלות קשות, הייתי אומר, כמעט שאלות של טמבל. אבל הן שאלות מטרידות, כי תמיד כשאתה שואל: מה היה קודם? אז עונים, הוא תמיד היה. גם זאת שאלה, מה זה תמיד היה? ואיך נוצר דבר כזה שנקרא הבורא?
עברתי הרבה תהפוכות ביחסיי עם הדת. בגיל ההתבגרות חזרתי בתשובה, ולאחר מכן חזרתי בשאלה. הרגשתי שהכול חיצוני, צבוע. לא התחברתי למה שקורה שם. עבורי, אלוקים נתפס בצורה אחרת לגמרי. אני חושב שכשהייתי בצבא בפעם האחרונה, ממש אמרתי לו: "עזוב אותי, אתה לך לדרכך, אני אלך לדרכי, תניח לי, אני לא מתעסק בזה יותר".
אבל אף פעם לא הפסקתי להאמין לגמרי, אלא חשבתי, שאם יש אלוקים, אז זה לא האלוקים הזה שאנחנו מייחסים לו את כל התכונות האלה. שאם יש אלוקים, זה סוג של כוח, שהוא יכול רק להאיר, הוא יכול להיות כוח שאולי נמצא בתוכנו. כי אני מרגיש שבתוכנו יש אלוקים קטן, בתוך כל אחד מאתנו יש איזו תמצית של האלוקים, יש איזה משהו שהוא אלוקי. בעצם זה שאנחנו אוהבים, מתרגשים, חושבים, שיש איזה כוח, אבל הוא לא כוח ששייך ליהודים, ולא לנוצרים, ולא למוסלמים, הוא לא שייך לאף אחד.
המפגש שלי עם הקבלה היה מקרי. הזמינו אותי לראיין את הרב ד"ר מיכאל לייטמן. עד אז הייתה לקבלה תדמית לא טובה בעיני. אני זוכר שגם כילד אמרו לי שאסור ללמוד קבלה, רק מגיל 40. והגעתי. באתי פשוט מתוך סקרנות, וראיינתי אותו. היה מאוד מרתק לשמוע אותו.
אחת השאלות ששאלתי אותו היא למה אם העולם היה שלם לפני כל הבלגן הזה, למה צריך לפרק אותו לפרטים, לבני אדם, אם הכול היה כל כך מושלם?
הוא ענה לי תשובה מרתקת. הוא אמר שהעולם כאילו מתפרק כדי לחזור עם הידע, עם המודעות של זה. כאילו שהוא יחזור עם הבנה יותר גדולה. לא כמו איזה זחל, או איזה חרק, אלא כמשהו עם תובנה הרבה יותר גדולה. זו אחת מהתשובות שקיבלתי. סוג כזה של תשובות הוא מאתגר בעיני, ומעורר מחשבות שונות, והוא אחת הסיבות שבגללן אני מוצא עניין ברעיונות שיש לקבלה להציע.
- אם כבר הלכנו לכיוון פנימי יותר, בוא נדבר על קבלה. איך הגעת ללימוד החכמה?
כיוון שלמדתי פעם בישיבה, כל נושא הקבלה עניין אותי דווקא מהצד ה"שלילי" שלו. שמעתי כל מיני סיפורים על סגולות למיניהן בצורת חוטים אדומים, מים קדושים וכדומה. ואתה אומר לעצמך, שוב עושים כסף מתמימות של האנשים, משטיפת המוח של האנשים, מוכרים להם פעם אחר פעם את עגל הזהב, בלבוש כזה או אחר, מוכרים להם רוחניות דה-לה-שמאטע. אתה מבין, רוחניות מסחרית אני אקרא לזה.
- וזה הרתיע אותך?
גם הרתיע וגם סיפק תמונה שלילית על כל נושא הקבלה. אני זוכר שכילד למדנו שאסור ללמוד קבלה, מותר רק בגיל ארבעים. ואולי לא בחינם ואולי לא סתם. ואז הגעתי לרב לייטמן. בהתחלה לא ידעתי מה לשאול אותו, מה אני בכלל יודע... באתי מתוך סקרנות, וזו הייתה שיחה מאד מרתקת.
- מה שאלת אותו?
שאלתי שאלה שמאוד הטרידה אותי - לפי חכמת הקבלה, העולם נברא שלם ואז הייתה מה שנקרא "שבירת הכלים", ירידה והסתרה עד לרמת העולם הזה. אם כן, מדוע היה צריך לפרק אותו אם הוא היה כל כך מושלם? התשובה שקיבלתי הייתה מאד מרתקת, הוא ענה שמערכת "אדם הראשון" נשברה כדי לחזור את כל הדרך בחזרה לנקודה שממנה התחילה, אך בצורה מודעת ומתוך בחירה חופשית! כאילו שהאדם יחזור עם הבנה גדולה ושלמה יותר, ולא כאיזה זחל או גולם, משהו עם תובנה גדולה הרבה יותר. זה גרם לי לחשוב על כך שהעובדה שאנו מדברים, חושבים, מתלבטים, מרגישים ואוהבים, מעידה על כך שיש בנו משהו שלא קשור לפעילות הגוף הכימית, המוטורית או הביולוגית, שיש משהו מעבר לזה. אם רופא פותח את גוף האדם, הוא לא יכול למצוא או להבין איזה חלק במדויק גורם לך לחשוב או להרגיש כך או אחרת.
- כאילו שפועל בך משהו ללא שליטתך.
כן. משהו שפועל מעבר לתפקוד גוף האדם.
- אז מה חסר לאדם?
לדעתי בימינו האנושות איבדה את הדרך. האדם בתקופתנו לא רוחני, הוא אדם מאד חומרני.
- ומה לדעתך אנשים באמת צריכים?
רוחניות. אני רק יכול להגיד שמה שהאנושות צריכה זה לצאת מהגשמיות שלה, לצאת מעבודת הפרך שבה היא נמצאת, לצאת מהחיים האלה, שהם חיים של הישרדות וסבל. עולם חופשי זה אומר שככל שהאדם יעלה בסולם הרוחני הוא יפסיק להחליף ארון כל שבועיים או מקרר כל חודשיים. הוא יתפנה לעסוק בדבר האמיתי, במה שמעלה אותו למקומות גבוהים. זה ימלא את העולם באור. ברגע שהאנושות עולה לדרגה כזאת היא הופכת להיות שלמה. ואולי זה גם מנקה... ההתעסקות בקבלה יכולה לנקות את העולם.
- מהו החלום שלך?
החלום שלי הוא שנגיע למצב שבו כל האנשים יבינו שיש לאדם תפקיד בחייו - לשנות את הטבע שלו, לצאת מעצמו ולהתחיל להשפיע על האחר. להפסיק לחשוב שהוא מרכז העולם ולחשוב על כבוד, על הערכה ועל עזרה לזולת. אם כל האנשים היו נוהגים כך היינו מקבלים כוחות עצומים. היינו מתפקדים כמערכת שלמה אחת ולא כפרטים מפורדים כפי שאנו מתפקדים כיום.
- כבר דיברת על אורות. חג החנוכה מתקרב ובא. מה אתה מאחל לנו לכבוד החג?
המצב כרגע קשה. וזה לא בגלל הערבים. המקובלים אומרים שאנחנו אמורים להיות אור לגויים, אבל בגלל שאנו לא ממלאים את תפקידנו, להיות אלו שמובילים את העולם לעבר התיקון הרוחני, אנחנו נענשים כל הזמן. זה הופך אותנו לגרועים הרבה יותר משאר העולם. חלה הדרדרות עצומה בקרב העם היהודי מאז ששבנו לארץ.
אני מאחל לנו שנתעשת, שיהיו לנו מנהיגים שיהיה להם יותר קשר לרוחניות, זה הדבר היחיד שיכול להציל את העם הזה. אני חושב שאם היינו מפותחים יותר מבחינה רוחנית, לא היינו צריכים להילחם עם שכנינו או בינינו, היינו חיים חיי שלווה ושגשוג. אני מאחל לנו שנעלה בסולם הדרגות הרוחני.
